מזרחי, דברים כ״ה:ו׳

6 והיה הבכור גדול האחים הוא מייבם אותה. כדתניא בפרק שני דיבמות והיה הבן הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם ופרש"י הכי דריש ליה לקרא ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור המיבם יהיה הבכור:

7 אשר תלד פרט לאיילונית. כך שנו שם ופירש רש"י אשר תלד ואותה יבמה תהא ראויה לילד פרט לאיילונית:

8 יקום על שם אחיו זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו. כדתניא יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם ממש היה שמו יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן בנחלה אף שם האמור כאן לנחלה ופירוש רש"י יקום היבם על שם אחיו לנחול נחלתו ולא יקחו אחיו עמו אתה אומר לנחלה והאי יקום ביבם משתעי או אינו אלא בבן שיולד לו משתעי שאם היו שם המת יוסי קורין לזה יוסי ואם תאמר אי שם שם ממש קאמר למאן קא מזהר רחמנא אי ליבם יקום על שם אחיך מבעי ליה אי לבי דינא יקום על שם אחי אביו מבעי ליה כבר תרצו זה בגמ' דאי לאו גזרה שוה ה"א דילמא הכי קאמר להו רחמנא לב"ד אמרו ליה ליבם יקום על שם אחיו אתאי גזירה ואוקמיה אנחלה שיקום היבם על שם אחיו לנחול נחלתו ולא יקחו אחיו עמו ואפיקתיה מפשטיה לגמרי שאי' צריך לקרות לבנו בשם אחיו המת דהכי גמר ליה רבא מרביה דאע"ג דבכל התורה כלה אין מקרא יוצא מידי פשוטו דאף על גב דדרשינן ביה מידי פשוטיה מיהא לא נפיק לגמרי הכא אתא גזר' שוה ואפיקתיה מפשטיה לגמרי שאין צריך לקרא לבנו בשם אחיו המת אבל מבועז שלא קרא שם בנו מחלון כמ"ש הרמב"ן אין ראיה דהתם לא בייבום קמיירי וליכא לאקשויי אי הכי בכור ייבם דוקא אבל פשוט לא ייבם לגמרי בין איכא בכור בין ליכא בכור שכבר תרצו זה בגמרא אם כן דפשוט לאו בר יבום הוא למה לי דמעט רחמנא אשת אחיו שלא היה בעולמו תיפוק לי משום דלאו בכור הוא זה שנולד לאחר מיתת אחיו דליכא לאוקמיה בבכור לאמו שהוא אחי המת מאביו משום דייבום בנחלה תלייה רחמנא ונחלה מן האב ולא מן האם היא ואם כן האי בכור הנוטל פי שנים הוא דמייבם אבל בכור לאם לא ומדמעטיה קרא לאש' אחיו שלא היה בעולמו שמע מיניה בכור דקרא לא דוקא אלא גדול האחים ופי' המקרא לדעת רז"ל כן הוא ולקחה לו לאשה ויבמה ומי יהיה היבם הבכור דהיינו הגדול שבאחים ומי תהיה היבמה אשר תלד שתהא ראויה לילד פרט לאיילונית והיבם המיבם אותה יקום על שם אחיו המת שיטול נחלתו בנכסי אביו:

9 ולא ימחה שמו פרט לאשת סריס ששמו מחוי. בספרי וכדתנן בפ' הערל הסריס לא חולץ ולא חולצין את אשתו אם היה סריס חמה מפני שלא היתה לו שעת הכושר שפירוש סריס חמה הוא שלא ראה חמה שעה אחת בכשרותן ופירש רש"י שלקה ממעי אמו אבל סריס אדם שהיה לו שעת הכושר חולץ וחולצי' לאשתו אליבא דרבי עקיבא דהלכתא כותיה: